חודשון חודש פברואר 2018 מרתמי
פריחת השקד במודיעין - רתמי רפואה טבעית

בזמן הווה

חודש פברואר מביא עמו משב רוח של אביב מוקדם, ומעלה לי חיוך גדול על הפנים, עם עקצוץ של התרגשות. שנה שלמה חלפה מאז שרתמי היקרה קילפה ממני את גלגלי העזר, העבירה אלי את המושכות, ויצאה לחופשתה. השבוע אני פותחת שנה שנייה בתא הטייס המרווח, כשברקע ציוץ הציפורים, ומולי השמנים, התמציות, והבקבוקונים הריקים שאותם אני ממלאת יום יום, בהתרגשות גדולה.

כפי שכבר כתבתי כאן במכתביי הקודמים, בזכות הזמן שבו אני מתכנסת לכתוב לכם, אחת לחודש, אני מצליחה לרגע קל לעכל את משמעותו של הזמן, של ההווה. הפעם, יותר מתמיד: 12 חודשונים, שנה תמימה, שחלפה כמעט בלי להרגיש, ושהיתה מלאה בלמידה, בהתפתחות ובגדילה.

יש משמעות מאוד גדולה מבחינתי לסיומה הנינוח של שנת הביכורים. החודשים הרבים לפני הכניסה לנעליים הגדולות ולמקום המיוחד, חודשים של למידה והיכרות עם עולמות חדשים ונשגבים, מלאים בהתרגשות, וכן – גם בלא מעט מתחים. בתוך המאמצים להתחיל משהו חדש, לפעמים נדמה שהסביבה הקרובה, מתוך רצונה לגונן, מלבה את החשש שטמון בכל אחד מאיתנו להעז ולנסות לעמוד באתגר. ואנחנו? כמו ילדים, שמטיילים בטבע בפעם הראשונה, גם אנחנו מתרגשים, מתאהבים – ולפעמים מפחדים לגעת. חוששים משריטה או מפצע, או מכעסם של המשגיחים עלינו. אבל לבסוף, כמו באותו שיר של דני רובס, "כל הנקודות כבר מתחברות לקו".

כמה טוב הוא לראות כי חשש שכזה לא עוצר אותנו מלנסות ולהתנסות. להיות מוכנים ונכונים לכל מצב, אבל להאמין בדרך, ובעת הטיפוס – לא להסתכל למטה בחשש, אלא לפסגה בציפייה.

הרבה אתגרים ליוו את השנה הזו, ועכשיו, בראייה לאחור, אני מבינה עד כמה הטיפוס הזה מרתק, ועד כמה השיא עוד לפני. אורזת בתרמיל שלי את החוויות, מפנה מקום לפחד מהנפילה, לאכזבה, לשמחה, לזמן. לזמן הווה, ונותנת גם לכן ולכם טיפ קטן למסע – תנו מקום לסקרנות. לא מזמן התחלתי לגעת בה, בסקרנות. חוקרת, נמצאת. לרגעים, מבליחה את אותו זמן הווה – וזה חי ונושם ומענג עד קצות האצבעות.

התמונות שמעטרות את ראש העמוד הזה הן מפריחת השקד המופלאה והשבת החמימה שעברה עלינו לטובה.

פריחת השקד במודיעין - רתמי רפואה טבעית

מבצע החודש: רואה את העור

החודש אני שמחה להציע לכן וגם לכם להכיר את קרם הגוף הטבעי שלי. קרם חמאתי ועשיר, שנספג בקלות, מעשיר ומזין את העור. הוא מתאים במיוחד לתקופת היובש שיורדת עלינו לקראת סופו של החורף. הוא מועשר בשמנים מזינים ומרפאי עור, בהם חמאת שיאה, אובלפיכה, קלנדולה, בוראז' ונר הלילה, וכן בתמציות מרגיעות, דוגמת קמומיל ואלוורה. אני שמחה להכין אותו בניחוחות שונים שישמחו וירוממו את הנפש והעור.

עד לסוף פברואר אני מציעה את הקרם במחיר של 110 ש' (במקום 120 ש') לצנצנת 200 מ"ל, או 80 ש' (במקום 85 ש') ל־120 מ"ל.

את כל הפרטים וההזמנה תוכלו לעשות ממש מכאן, או להתקשר / לשלוח ווטסאפ ל־050-9604060. כך או כך, ציינו בפני את הריחות האהובים עליכם, וארקח באהבה.

מהאדמה אל הנשמה

לפני שתגללו לעבר הרצאת החודש, רוצה להביא קצת מפועלו של אדם מקסים שפגשתי לא מזמן ושעבודתו ממש ריתקה אותי. מעבירה לכם את דבריו על גינון, על הנפש – ואיך אולי גם אתם יכולים להיכנס לתוך המשוואה הזו.

איסי בגינה - רתמי רפואה טבעיתשלום. שמי יששכר, ואני מעדיף את השם איסי, אני מדריך ריפוי בעיסוק בבית החולים הפסיכיאטרי איתנים בהרי יהודה. תמיד אהבתי גינון, ספגתי עבודת אדמה, וגידול צורכי הירקות והפירות למשפחתי, דרך אבי, וסבי. אני זוכר אותי כילד בן 6, עובד עם סבי בגינה שלו, שתלנו תפוחי אדמה ירושלמיים בפינה בגינה הענקית שהיתה לו.

האינטואיציה שלי, לאורך לא מעט שנים, אומרת כי הסיבה לכך שמקצועות טיפוליים רבים כל כך קיימים בתקופתנו היא שהאדם הולך ומתרחק מטבעו ומחוזקו – אם זה המנטלי, הגופני או הנפשי – וכאשר אנו חוזרים ומחזירים את עצמנו אל הטבע, מתרחש שיפור ביכולת הנפשית להיות רגוע, שלו, ומאושר.

בחמש השנים האחרונות אני עובד במרכז הירושלמי לבריאות הנפש, ולפני שלוש שנים למדתי בקורס לגינון טיפולי במכללה בירושלים.

בבית החולים איתנים התקיימה עבודה חקלאית לפני כ־30 שנים. בתי חולים פסיכיאטריים רבים, באירופה ובארצות הברית, קיימו עבודת גינון והתמקמו מחוץ לעיר באזורי טבע ירוקים כבר במאה ה־19. אני רואה בזה דבר חיובי, זה אולי התחום הראשון שהיה קרוב למושג, או למקצוע הריפוי בעיסוק. לכן, החלטתי להקים גינת ירקות קטנה בשטח שצמוד למחלקת הריפוי בעיסוק בבית החולים. הרבה זמן לקח לי לבחור נושא לגן, ובסוף החלטתי לצלול לאדמה, ופשוט להתחיל ולהקים אותו.

חשבתי על נגישות לחלקות גידול קטנות, שיאפשרו עבודה פרטנית וקבוצתית בגן. לאט לאט נוספו לגינה שלי מרכיבים רבים, שכולם קשורים: החל מתחנות לימוד שונות כמו ייבוש צמחים, מאגר זרעים, ייבוש פירות טבעי באור השמש, גילוף גזעי עצים לאדניות של פרחים, משחקי גינה כמו גולות וקלאס – וכלה בפינת מנוחה ולימוד קסומה שנבנתה מבולי עץ ועליהם כריות צבעוניות, טחינת קמח על ידי מחלקת האוטיזם בבית החולים, סינון מים אפורים, קומפוסטרים גדולים שמאפשרים לנו לדשן את האדמה, בנייה בבוץ, ובקרוב אפילו גם סריגה עירונית – סריגת עצים.

כרגע, העבודה בגינה פורייה, משלבת אנשים מכל המחלקות, ובזכות הטבע – עוזרת להם בתהליך השיקום.

 

איסי ישמח לשמוע מכן/ם, הקוראות והקוראים, אם יש לכם מה להציע ולתרום כהרצאה/סדנא/יוזמה בבית החולים. הוא זמין בטלפון 052-8201818 או בכתובת הדואר האלקטרוני moriya2006@gmail.com.

הרצאה בחודש: רגש זה כוח

המרצה שאני משתפת החודש את דבריה היא סוזן דיויד, ובטוחני שממש כמוני מיד תתאהבו בה. סוזן היא פסיכולוגית שמשתפת מעולמה על רגשות. הרבה מאיתנו רואים בצער, בעצב ובסטרס רגשות שליליים, שמוטב שלא נרגישם כלל. אנחנו שואפים לשמחה, שהרבה פעמים היא שמחה מותנית, שגויה, שמפריעה לנו להתמודד עם העולם כפי שהוא ולא כפי שהיינו רוצים שיהיה.

לדברי דיויד, רצונות כמו: "אני פשוט רוצה שהרגש הזה ייעלם" או "אני לא מעוניינת לנסות כי אני מפחדת להתאכזב", לפי סוזן, הם רצונות של אנשים מתים – כי רק המתים אינם מרגישים במתח, בלב שבור או באכזבה שמגיעה עם כישלון. זהו חלק מהחוזה שלנו עם העולם. "Discomfort is the price of admission to meaningful life".

צפו, מקסים.

 

מסיימת עם דונובן, יקירי,
שנהיה כל הצבעים.

חודש טוב,
מיכלי

 


כדי לקבל את החודשונים הבאים לתיבת הדואר, מלאו כאן את פרטיכם:

* חובה

שיתוף:

למעלה

X