חודשון יוני 2023 מרתמי

פתח דבר: הזֹהר בחיים

אלה ימים של שינוי. רוחות מטלטלות מוציאות מהמעמקים את האבק שהצטבר – והוא מכסה בשכבה עבה את כל עולמנו, כמו הכנה לקראת דבר מה חדש שיגיע. האבק הזה הוא הזדמנות עבורנו, לחדד את המבט, ולהביט אל מעבר לו. לראות בו כצעד נוסף לקראת ניקוי והבראה יסודיים, משמעותיים ועמוקים – כאלה שכלל לא יכולים להגיע על גבי הקיים.

וזו בדיוק התשובה שלי כאשר שואלים אותי על המתרחש כיום סביבנו: מה שבתוכנו ומה שבחוץ, אחד הם – מהדהדים ומעת לעת מכבידים זה על זה. במקום הזה, אנחנו, כל אחד מאיתנו, מצויים כיום יותר מתמיד בזמן של הבנה, התעוררות והתפכחות. הדרך לשם היא לא קלה, אבל אפשרית. אני רואה יום־יום סביבי כיצד אנשים מאמצים לעצמם צורת חיים חדשה, שונה מזו שהורגלו אליה, בדרך לשינוי חשוב ומשמעותי בחייהם.

התפקיד שלנו הוא לצעוד בדרך הניקוי – להסתכל לעצמנו בעיניים, ולראות כיצד אנו יכולים להיפרד מהמיותר, להסיר אבק מעל הפנימיות שלנו.

וזו הבקשה העיקרית שלי גם מכם.ן, קוראיי היקרים – שיהיה לנו שלום עם עצמנו. כל אחד עם עצמו. כך, זה יחלחל החוצה, ואמן, שגם יביא שלום בינינו.

○ ○ ○

הרבה עבר עליי בשנה האחרונה – חיים שלמים, תרתי משמע. אחרי הריון משמעותי ותהליכי, הגיעה לחיי לפני שמונה חודשים זהר־שליו, ובמתיקותה המופלאה טרפה כאן את הקלפים. בזכותה, החירות שלי מקבלת תוקף חדש. מתי אני בעצמאות ובחופש? זו שאלה שלא מעט שואלים את עצמם עכשיו ואלה בדיוק אותן אדוות המים של המציאות.

צעד מרגש ומשמח נוסף, שקרה ממש עכשיו, הוא הצטרפותה של נטע־לי, נטורופתית, אמא לשני קטנטנים – ולא פחות מנפלאה. בעדינות, בדיוק ובמקצועיות שלה היא מפזרת כאן אבקת התחדשות ועשייה.

מוצר החודש: הבאז של הקיץ

חדש על המדף: דאולוגי ללא ריח

דאולוגי, הדאודורנט הטבעי שלי, המוכר והאהוב, לבש לקראת הקיץ בגדים חדשים, ויצא במהדורה חדשה לילדים וילדות שהופכים לנערים ונערות.

פודקאסט מומלץ: מגדל השן

האם ידעתם שהשיניים יכולות לרפא את עצמן? האם זה אומר שאפשר לאכול שוקולד כל היום ולמחוק את המספר של רופא השיניים שלכם? כנראה שלא – אבל קבלו ממני המלצה על פודקאסט לא שגרתי, ששמעתי לאחרונה, ושהשאיר אותי… פעורת פה.

לא תמיד אנחנו חיים כפי שהיינו מדמיינים, או מבקשים עבור עצמנו. השיניים שלנו ללא ספק יכולות לתת לכך ביטוי. לכן, אני ממליצה בחום להקשיב לרן כליף, מטפל ברפואה יפנית וסינית, העוסק במחקר של המוח ומדעי התודעה. כליף התארח בפודקאסט 'תחושת בטן' שמגיש מתן חכימי, והביא מידע חדש ומפתיע על, תחזיקו חזק, בריאות השיניים.

"ללדת אותה שוב"

לפני סיום, אני רוצה לשתף פוסט מעניין מאוד, שכל כך דיבר אליי, גם כאמא לקטנטונת טרייה וגם לילדה בגיל ההתבגרות. המילים חדרו לתוכי ופשוט בעבעו בתחושה מוכרת וכל־כך נוכחת. קראתי את הדברים האלו ממש לפני הלידה, והם ליוו אותי גם בלידה הפיזית מאוד וגם בלידה הנוספת – זו של המתבגרת שלי והמתבגרת שאני.

כתבה אותם נועה ישראלי רוזנברג:

לעבור את גיל ההתבגרות עם בתך הבכורה,
זה כמו לידה ראשונה.
‏ההתחלה כמו שלב לטנטי,
‏התכווצויות קטנות,
‏כאבים עמומים
"קטן עליי", את אומרת
"‏אני אהיה האחת לאלף,
‏האמא המגניבה הזאת
‏שאפשר לדבר איתה על הכל
‏וכיף איתה תמיד".
אז זה כל הסיפור? את חושבת.
קצת גלגולי עיניים?
את שמה מוזיקה ורוקדת.
‏
‏אבל לאט לאט הצירים מתגברים,
‏והבת שלך, שבגיל שבע צחקת שהיא כבר התחילה את גיל ההתבגרות, ואמא שלך אמרה נו, היום הכל מתחיל מוקדם –
‏היא כבר באמת גדלה.
‏
‏ועדיין, זה עוד כל כך בהתחלה
‏ואין לך מושג מה יבוא
‏וזה פתאום לא כזה צחוקים וריקודים בסלון
‏כי היא הולכת ונהיית בנאדם בעולם,
‏ויש לה הומור ציני, ורגשות מתפרצים,
ורצונות,
שלא תמיד תואמים את שלך,
‏ואת רצית לידת מים בכלל
‏והצירים, שבהתחלה סתם היו גחמות של ילדה
‏הופכים לקצת יותר צפופים
‏ואת נבהלת.
‏כי אם ככה זה כואב עכשיו, כשהיא רק בת תשע וחצי, איך תשרדי
‏ואיך תהיי אמא?
‏ואת רוצה שמישהו ייקח ממך את הכאב הזה
‏יתן לך אפידורל מנחם ויעיר אותך כשהגלים ישככו, זה לא בשבילך.
‏
‏ואין שום הבטחה
‏שמשהו יצא מכל האני־עכשיו־מרוכזת־רק־בעצמי הזה, שפתאום יוצא
‏ובכל פעם שיש ציר כזה,
‏בעיטה שלה,
‏הפעם מבחוץ
‏את נהיית משותקת מאימה
‏כי זה לא רק הציר הזה
‏אלא המחשבה על מה עוד מצפה לך שם
מעבר להרי החושך של גיל 12, 13, 16.
‏ואולי יבואו צירים קשים, משברים, כאבי גדילה ושברונות לב
‏אולי יגיעו תהום ומרחק,
‏הכל מרגיש כל כך גורלי
‏ובאשמתך,
‏ואין לך בכלל כלים,
‏עשית רק קצת יוגה הריון
‏חשבת שזה יספיק, לא תרגלת בכלל איך להכיל תסכול וכעס ושינויים לא צפויים בתכניות.
‏אז בכל ציר כזה את מאבדת את עצמך,
‏נעלבת,
‏חושבת שזה נגדך כל הסיפור הזה,
‏שוכחת שהתחייבת אי שם לפני עשור ללוות את הנשמה המתוקה הזאת במסע שלה עלי אדמה.
‏
‏ללוות –
‏לא לשנות, לא להחליט עליה, לא לבחור מי היא תהיה בעולם. הסכמת להיות שער בשבילה
‏וגם כרית לבכות עליה או להכות באגרופים וגם משענת ואדמה ומקור נחמה והזנה.
‏ואת בעצמך הופכת קצת לילדה קטנה,
‏עם כל ציר כזה, צריכה שיחבקו אותך,
‏שיגידו לך
‏את נהדרת, ממש
‏שזה יעבור
‏שיש לך ילדה נהדרת
‏(ויעסו לך את הגב)
‏
והיא?
היא צריכה אותך שם.
כשהיא עוברת בתעלת הלידה של החיים
דפנותיה מתפתלות וסוחטות את גופה
לומדת לנשום בכוחות עצמה
להשמיע את קולה
להיות בנאדם בעולם.
אין ברירה –
תצטרכי ללדת אותה שוב.
בלי לדעת.
רק לסמוך על חכמת הדרך.
ואולי תזכרי לנשום בכל פעם שיש ציר,
לסמוך עליה ועלייך,
שתדעו.

https://www.facebook.com/noa.israeli.169/posts/pfbid0nUoUuqBkWZSWiRh6kNuouX8SkS8KRMK1MPBEHsJnAyeLSfrECCiZWsi3F4hyLoHKl