סירופ טבעי ביתי לדלקות בגרון ולשיעול
סירופ טבעי ביתי לדלקות בגרון ולשיעול

הסירופ הטבעי־ביתי מתאים לטיפול בשיעול, בדלקות בגרון ובהתאם גם בדלקת במיתרי הקול (צרידות). הוא מתאים לטיפול במבוגרים ובילדים (מגיל שנה ומעלה, עקב השימוש בדבש, הסבר למטה מדוע לא מומלץ לתת דבש מתחת לגיל שנה).

לטיפול במבוגרים ובילדים קיימת תערובת השמנים האתריים- סינרג'י, המצוינת לטיפול בדלקות בגרון, בצרידות, בנזלת, בשיעול וכדומה, וכן ה־winter oil.

המרכיבים

הסירופ מורכב משני מרכיבים. הראשון הוא הבצל, העשיר בויטאמין C, ידוע כאנטי־בקטריאלי, אנטי־ויראלי, אנטי־דלקתי ומכייח מצוין. השני הוא הדבש הידוע בפעילות האנטימיקרובית (חיידקים, פיטריות חד תאיות ווירוסים) שלו, בזכות הסביבה החומצית הנמוכה שלו, הימצאות של מי חמצן בדבש, תכולת חלבונים נמוכה, צמיגות גבוהה וחומרים כגון: ליזוזים, חומצה פנולית, פינוקמברין וכדומה.

המתכון

  1. ליטול בצל בינוני, לקלוף אותו ולפרוסו לפרוסות דקות. ככל שהפרוסות תהיינה דקות יותר כך הבצל יגיר יותר נוזלים (יש הטוענים כי פריסת הבצל לפרוסות עגולות תמנע את מרירותו, איני יודעת אם זו אגדה אם לאו). דרך נוספת היא פשוט לקצוץ את הבצל (ראו למטה הסבר מדוע מזילים דמעות כשחותכים בצל).
  2. להניח את הבצל בקופסה, שניתן יהיה לאטום אותה (הוהוהו הריח, הריח).
  3. לשים מעל הבצל כף (עד שתיים) של דבש איכותי (יש הטוענים כי ככל שהדבש כהה יותר איכויותיו האנטימיקרוביות טובות יותר). דרך נוספת היא פשוט לערבב את הדבש והבצל יחד.
  4. יש המוסיפים 3-2 כפות מים (בשום אופן לא מים רותחים, אשר יהרסו את איכויות הדבש) ויש המשאירים את התערובת כך, ללא הוספת מים.
    יש המוסיפים במקום המים מיץ לימון, אשר מוסיף מסגולות החיטוי שלו ועושרו בויטאמין C וכן מעשיר את הטעם של התערובת (יש הטוענים ממסך את טעם הבצל, לטעמי התערובת הזו היא מעדן!).
  5. לסגור היטב את מכסה הקופסה ולהניחה בצד (על השיש) לכ־4-3 שעות, בהן הבצל יגיר את נוזליו, שיתערבבו עם הדבש והלימון.
  6. לאחר 4-3 שעות הסירופ מוכן, כעת יש לשמור אותו במקרר.
  7. אפשר ליטול מהסירופ כפית/כף 6-3 פעמים ביום.

מדוע לא מומלץ לתת דבש מתחת לגיל 18 חודשים?

קצת היסטוריה: בעת המודרנית, מחלת הבוטוליזם תוארה לראשונה בשנת 1793 בעיירה בגרמניה, לאחר ש 13 איש לקו בשיתוק רפה (חוסר יכולת להניע את שריריהם) ו 6 מהם נפטרו, בעקבות אכילת נקניקיית ענק יחדיו. המחלה קרויה על שם שמה הלטיני של אותה נקניקיה (בוטולינוס). בשנת 1897 נמצא החיידק האחראי למחלה uהוא כונה הקלוסטרידיום בוטולינום.

מי זה החיידק הזה? חיידק גראם חיובי אנאירובי (כלומר, כזה הגדל בתנאי חוסר חמצן). החיידק נפוץ בכל העולם ונמצא בקרקע, באבק ביתי, בקרקעית של גופי מים ועל פניהם של מזונות. החיידק מייצר קפסולות, המכונות 'נבגים', זו דרך רבייה המאפשרת לחיידק לשמור על קיומו בתנאי סביבה קיצוניים. 'הנבגים' מתקיימים במעיין מצב 'מושהה' עד הגיעם למקום בו תנאי המחיה נוחים ואז מ'הנבגים' מתפתחים חיידקים. החיידקים הללו מייצרים את רעלן הבוטולינום אשר מתפשט בגוף וגורם למחלה הקשה.

מה הרעלן עושה? הרעלן פוגע ביכולת של תאי העצב בגוף להעביר אותות עצביים וכך נוצרת חלושת שרירים עד כדי שיתוק שרירים, אשר עשוי להוביל למוות.

בוטולינום ותינוקות: בגיל הנמוך משנה החיידקים יכולים לקנות אחיזה בדרכי העיכול ככל הנראה עקב חומציות לא מספקת בקיבה, חוסר בשלות של מערכת החיסון והבדלים באוכלוסיית חיידקי המעיים, אשר לרוב מונעים את התפתחות 'הנבגים'. ככל הנראה תינוקות יונקים עשויים להיות מוגנים יותר מפני המחלה, אך גם הם עשויים לחלות בה. חשוב לציין כי זו מחלה מאוד נדירה וכנראה שאובחן מקרה אחד ויחיד בישראל.

מה לדבש ולבוטוליזם? מחקרים מצאו כי בדבש נמצאת כמות גדולה של אותם 'הנבגים' ולכן מומלץ לא לתת דבש לתינוקות מתחת לגיל שנה. יש לשים לב גם למוצרי מזון שעברו שימור ביתי לא יעיל ולהימנע מצריכת מזון משומר שפג תוקפו.

מדוע מזילים דמעות כשחותכים בצל?

כשהבצל נחתך נשברים תאי הבצל, כך נוצר ערבוב בין אנזים בשם אלינאז ובין סולפיד בשם אליין, שני חומרים נמצאים ברקמת הגלד של הבצל. תוצאת ערבוב זה היא פירוק הסולפיד על ידי האנזים והיווצרותן של חומצות בלתי יציבות. החומצות הללו משמשות חומר מוצא לאנזים נוסף והוא הופך את החומצה לחומר נדיף, גז שמתפשט ומגיע גם לעיניים. שם הוא מתמוסס בנוזל הדמע ויוצר חומצה גופרתית, אשר גורמת לגירוי של רירית העין, הגוף מייצר דמעות בכדי לשטוף את החומר המגרה שחדר לעין.

שיתוף:

למעלה

X