חודשון חודש נובמבר 2017 מרתמי

הדהוד הטיפות

וואו, איזה חודש עבר עלי! החורף הגיע, זה ברור. הגשם הציץ לו וברח, אבל לבטח ישוב – ואני כבר מחכה. אוהבת את טיפות המים שיורדות מהשמיים. יש משהו בחורף, בכינוס החיצוני שמייצר לו כינוס פנימי.

בדיוק ביום שחשבתי על אותו כינוס ומחשבותיי התפזרו להן לכל מקום, הגיע חבר מפעם אבל קרוב קרוב שהזכיר לי עקרון מהפאלון גונג (הראייה הבודהיסטית), שבו אם טוב לך במעגל הפנימי שלך, אתה ומחשבותיך, אתה והלב שלך, כך גם המעגליים החיצוניים יהדהדו את תוכך, וגם בהם תוכל להשיג את אותו האיזון. החוק הזה קיים גם בטבע, בצורות גאומטריות, בחלל, בתא משפחתי, בכל מקום. אנחנו הדהודים מהדהדים, לעצמנו, אחד לשני – ולטבע.

הנאה מתגלגלת

בעוד אני כותבת לכם, אוזניי ואיבריי נתונים לצליליה הנוגים־מקפיצים של שרה אלכסנדרה לימה טברס, שנולדה וגדלה בליסבון, פורטוגל. מקצב אפריקאי שמשוחח עם צלילי ג'אז, בוסה נובה, ישן חדש, בשפה אהובה ומתגלגלת. הנה לכם לפתיחת החודשון שיר אחד שלה, ממליצה גם לצפות בקליפ.

השמן הכחול במבצע החודש

בטרם התנורים נדלקים והאוויר מתייבש, אני ממליצה לכן/ם להכין את עצמכן/ם עם בלו Blue, שמן לריפוי ועידון העור שמרווה כל יובש. עד סוף נובמבר תוכלו לרכוש אותו ב־73 ש' במקום 80 ש'. כל הפרטים על השמן, ורכישה מקוונת שלו בעמוד הזה. תוכלו, כמובן, לרכשו גם בשיחת טלפון או הודעת ווטסאפ למספר שלי, אשמח לשמוע מכן/ם: 050-9604060.

אשאר עוד מעט בטבע, ואזכיר לכן/ם כי יש באתרי מימים ימימה מתכון להכנה ביתית של סירופ לשיעול. אני גם מספרת בו למה לא מומלץ לאכול דבש מתחת לגיל שנה וגם למה זולגות דמעות כשחותכים בצל. גם יעיל, גם חוסך כסף, ואם הקריאה הועילה לכן/ם – אשמח גם שתשתפו.
לקריאת המתכון לחצו כאן.

התחדשות

"אחרי החגים יתחדש הכל", שרה פעם בקולה הקסום עפרה חזה, וגם אני כאן ממשיכה בהתחדשות. פה ושם המוצרים האהובים נארזים בקופסה חדשה, ומדי פעם אפשר להבחין גם בשינוי בעיצוב המדבקות. אכתוב עוד הרבה על התהליך המרגש הזה, שאני עושה צעד אחר צעד יחד עם ידי האמנית של המעצבת קסניה טודו. בינתיים אפשר לראות פירות ראשונים של העבודה המשותפת על השמבונים שנשלחים אחרי החגים. אלה כבר נושאים בגאון סמליל חדש, ועיצוב שאני מאוד גאה בו. אשמח לקרוא את מחשבותיכן/ם!

שמבון בעיצוב חדש - רתמי רפואה טבעית

המלצה לשירה

את זו מצאתי ככה, בשיטוט. בין שורה לשורה, הטקסט הבא שבה את לבי. ככל שהעמקתי בו הרגשתי שחץ יוצא מבטני, והיה לי ברור שאני לא משאירה את ההנאה הזו רק לעצמי. נועם דרומי, אמא. תלמידה של היקום, אישה, בת, ילדה, קשישה ומשוררת. נועם נגעה בי במיוחד בכתיבה שלה את השיר הבא. ממליצה להיכנס לפרופיל שלה בפייסבוק ולגמוע בשקיקה מילים על מסך.

הַתִּינֹקֶת שֶׁלִּי נִרְדֶּמֶת רַק אֶצְלִי בַּיָּדַיִם.
הַמֻּמְחִים מוֹחִים
זֶה לֹא טוֹב, הִיא צְרִיכָה לְחַזֵּק אֶת חֲגוֹרַת הַכְּתֵפַיִם.
וַאֲנִי מֻשְׁפֶּלֶת מַבָּט
מְנִיחָה
כַּנִּרְאֶה וְרֵיחָהּ שֶׁל הָאֵם מְחַזֵּק אוֹתָהּ שִׁבְעָתַיִם.
שְׁלוֹשָׁה גּוֹזָלִים לִי
צְמוּדֵי סִינָר וְרֶגֶל
וְאִמָּם בִּמְבוּכָה
מְשִׁיבָה
וְנִצְמֶדֶת אֲלֵיהֶם חָזְרָה.
הַמֻּמְחִים תוֹכֵחִים;
זֶה לֹא טוֹב, הֵם צְרִיכִים לְגַלּוֹת עַצְמָאוּת.
סִפַּרְתִּי לָהֶם,
מִיְּמִינִי שְׂדֵה חִטָּה
מִשְּׂמֹאלִי דִּיר כְּבָשִׂים
בְּדַלְתִּי עֲצֵי רִמּוֹנִים
לֹא הִבְחַנְתִּי אַף פַּעַם בַּדָּבָר שֶׁלֹּא מַבְשִׁיל בִּזְמַנּוֹ
אוֹ לֹא חָשׁ כִּי הִגִּיעַ פִּרְקוֹ
וְאֵינוֹ
נִפְרָד
אֵינוֹ נוֹשֵׁר
וְאֵינוֹ מַמְשִׁיךְ יִעוּדוֹ
מִתּוֹךְ קְרִיאָה פְּנִימִית שֶׁבְּתוֹכוֹ.
וּלְפֶתַע-
הֵעַזְתִּי לְהַיְשִׁיר מַבָּטִי
וְלָרִאשׁוֹנָה וקֹדֶם כָּל
אֶל עַצְמִי.
~~~~~~
טקסט ראשון מתוך המסה עמוסת הדפים בחיי "הטבע הוא מורי ורבי לחיים – פעם הייתי תלמידה סוררת, היום אני רושמת כל מילה"

הרצאת החודש

גיא ווינץ', פסיכולוג וסופר, על הצורה שבה אנחנו מתעדפים את הגוף על פני התודעה. איך "עזרה ראשונה" מובנת לחלוטין לפצע מדמם אך לא ל"דימום רגשי". זה בהחלט נושא שאני למדה אותו יותר בשנה האחרונה, וככל שהתודעה נחשפת כך אני רואה את הצורך שלה גדל, נוכח. אין חשוב יותר או פחות. יש צורך לשניהם להתקיים ולהראות. וחשוב לא פחות – איך להעביר את זה הלאה.

ממש נעים לשמוע סיפורים על קטנטנים שנשמרים ומבריאים ושלל רפואות. אנא אל תחסכו וכיתבו לי.

שיהיה חורף מרווה ובריא,
מיכל

 


כדי לקבל את החודשונים הבאים לתיבת הדואר, מלאו כאן את פרטיכם:

* חובה

שיתוף:

למעלה

X